הסכמי ממון הינם הסכמים צופי פני עתיד ומטרתם הינה להגדיר כיצד יחולקו נכסיהם של בני זוג נשואים עם סיום יחסיהם.

לעריכתו של הסכם ממון ישנם יתרונות רבים, בין היתר, הוא מסייע לצדדים להמשיך לנהל את חייהם המשותפים בהרמוניה ובביטחון כלכלי תוך שקיפות מלאה, ביכולתו למנוע סכסוכים עתידיים וארוכי טווח בין בני זוג בעת פקיעת קשר הנישואין והוא אף יכול לשמש כלי לתכנון עתידי ובכך לחסוך לבני הזוג כספים רבים, לדוגמא – בהפחתת שיעורי מס רכישה/שבח מקום בו נכס שייך רק לאחד מבני הזוג.

רקע כללי

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 חל על זוגות אשר נישאו לאחר 01/01/1974 וקובע כי בעת פטירתו של אחד מבני הזוג או גירושיהם, יחול "איזון משאבים" בין השניים, קרי – כל אחד מבני הזוג יהא זכאי למחצית מהרכוש והממון המשותף שצברו במהלך נישואיהם, זאת למעט מספר חריגים אשר לא יבואו בגדרו של "איזון המשאבים":

1. נכסים אשר נצברו עצמאית ע"י כל אחד מבני הזוג טרם הנישואין – יוותרו אצל הצד שהגיע עימם לנישואין.
2. ירושות שנתקבלו אצל אחד מהצדדים לפני שנישאו ואף לאחר מכן – שייכים לצד שירש אותן.
3. פיצוי או גמלה בשל נזק גוף אשר נגרם לאחד מהצדדים – שייכים למי שזכאי להם בלבד.

זוהי כאמור ברירת המחדל אותה מציע החוק, ובני זוג אשר מעוניינים לבחור כי נכסיהם יחולקו באופן שונה בעת פקיעת נישואיהם או במועד אחר שיבחרו, יכולים לעשות כן באמצעות עריכתו של הסכם ממון.

להסכם ממון פנים רבות והוא יכול לקבוע הוראות שונות ביחס לנכסים שונים, ייתכן ובני הזוג יבחרו להגדיר בו הפרדה רכושית מלאה, או חלקית, ייתכן ויבחרו בשיתוף מלא של כלל נכסיהם וייתכן ויבחרו להתייחס לנכס/ים ספציפי/ים.

מתי נכון לערוך הסכמי ממון?

בני זוג יכולים לערוך את הסכם הממון טרם נישואיהם (כאשר יש להם כוונה להינשא אך טרם עשו כן) או בכל שלב לאחר נישואיהם, כאשר הם מעוניינים להסדיר את חלוקת הרכוש בעת פרידתם בשונה מהקבוע בחוק או כאשר ישנו נכס ספציפי לגביו מעוניינים בני הזוג להתייחס לדוגמא – כשברצונם לקבוע כי הנכס שייך רק לאחד מהם והוא אינו בא בגדר נכסיהם המשותפים אשר יחולקו באופן שווה בעת הפרידה.

רבים חושבים כי הסכמים אלו נועדו עבור אנשים עתירי ממון, אך לא זאת בלבד שהדבר אינו נכון, אלא שאדם בעל חובות כדאי כי יערוך הסכם ממון, זאת על מנת למנוע מצב בו החבות בהשבת חובותיו תושת על בן/בת זוגו.

כיצד עורכים הסכם ממון בצורה הנכונה?

חשוב כי הסכם יחסי הממון ייערך ברגישות ובאופן מדוקדק תוך שימת לב לכך שבסופו, ייתן ההסכם מענה לכל הסוגיות המטרידות את הזוג ואף לסוגיות שעשויות להתהוות בעתיד במסגרת חייהם המשותפים אשר ייתכן שהזוג כלל אינו חושב עליהן, כל זאת תוך שמירה על זכויותיו של כל אחד מבני הזוג ומבלי שייווצרו מתחים אשר יעיבו על יחסיהם.

החוק קובע כי הסכם ממון הינו הסכם הטעון אישור, לכן בסיום עריכת ההסכם, יש לאשרו אצל הגורמים הרלוונטיים:

• כאשר מדובר בזוג שנישא זה מכבר, יש לאשרו בבית משפט לענייני משפחה/בית הדין הרבני.
• זוג אשר טרם נישא יוכל לאשר את ההסכם גם מול נוטריון או רושם הנישואין, אך גם במקרים מעין אלו, ההמלצה היא לאשרו בכל מקרה מול בית משפט לענייני משפחה/בית הדין הרבני.

אישורו של ההסכם ע"י ביהמ"ש/בד"ר הוא שייתן להסכם תוקף של פסק דין, כך שניתן יהיה לאוכפו אם וכאשר יהיה בכך צורך בעתיד.

ומה לגבי זוגות אשר חיים יחדיו אך אינם נשואים ואין בכוונתם להינשא?

היות וחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 אינו חל על זוגות אשר אינם נשואים משום שאינם מעוניינים בכך או שאינם יכולים להינשא וכן על זוגות חד מיניים, ככל שברצונם לערוך הסכם המסדיר את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם יעשו זאת ע"י הסכם חיים משותפים.

לסיכום:

חשוב לשכור שירותיו של עורך דין לעריכת הסכמי ממון, אשר יטפל בבני הזוג ובסוגיות שיעלו בפניות ברגישות ובהוגנות המתבקשת, תוך שמירת האינטרסים של כל אחד מבני הזוג ותוך שימת לב לכך שרצון הצדדים משתקף מן ההסכם באופן נהיר וברור כך שבמקרה של פרידה – ישמרו זכויותיו של כל אחד מבני הזוג, בהתאם להסדרים שייקבעו בהסכם שביניהם.

***האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ומובא כמידע כללי לצורך הנגשת מידע לקוראים בלבד***